הגעה לטמפרטורה הרצויה בתוך שניות בלבד
רוב התנורים מסוג קונווקשן פועלים לאט. למה? מכיוון שהם מסתמכים על האוויר כדי להעביר את החום, ובואו נהיה כנים – האוויר לא מסוגל לעשות זאת כראוי. אם אתם רוצים להגיע לטמפרטורה של 300°C בתוך שניות, אי אפשר לחכות שהאוויר יתחמם.
זו הסיבה שבגללה נעשה שימוש בחיממים בסוג אינפרא-אדום. במקום לחמם את האוויר, חיממים אלו שולחים אנרגיה ישירות אל המזון או החומר שאנו רוצים לחמם. זו דרך מהירה בהרבה.
הסוד נמצא בזכוכית
אנו משתמשים בצינורות קוורץ שקופים, מכיוון שהם לא מפריעים לתהליך החימום. יש צינורות שיש להם שכבות שמחזירות את החום אל הפילמנט, אך צינורות הקוורץ השקופים מאפשרים לאנרגיה לעבור ישירות דרכם.
ברגע שאתם מפעילים את החיממים, הפילמנט של הטונגסטן מגיע לטמפרטורה המרבית שלו. אין צורך לחכות שהקירות המתכתיים יתחממו או שהמאוורר יזרום אוויר חם – האנרגיה פוגעת ישירות בחומר שאנו רוצים לחמם. זה קורה באופן מיידי.
בחירה נכונה של החומרים
כדי לקבל תגובה מהירה, יש לבחור בצורה קפדנית את היחס בין הוואטים לבין האורך של הצינורות. אם הוואטים נמוכים מדי, לא נקבל תגובה מהירה.
אני תמיד ממליץ להשתמש במוטות חימום מסוג סרמיקה בעלי עמידות גבוהה. מוטות אלו מפיקים כמות גדולה של חום, ואין צורך שהמארז שלהם יימס.
כמו כן, יש להקפיד על החוטים שמחברים את החיממים לרשת החשמל. אם החוטים אינם עמידים מספיק, הביצועים של החיממים ייפגעו בדיוק ברגעים החשובים ביותר.
החסרונות
זו אינה שיטה שניתן להשתמש בה “ולשכוח ממנה”. מכיוון שהחימום באמצעות אינפרא-אדום הוא מהיר מאוד, הפרש הזמן בין “חימום מושלם” לבין “חימום יתר” הוא קטן מאוד. יש צורך במערכת בקרה מהירה או בשעון מדויק מאוד כדי לעצור את החימום לפני שהדברים יצאו מכלל שליטה.
דבר אחרון: קוורץ הוא חומר שביר. אם התנור רועד או שהחיבורים שלו נעשים חזקים מדי, הצינורות עלולים להישבר. יש לאפשר להם מקום להתרחב כשהם מתחממים.