כשמגיע שעת העומס בארוחות הערב, חצר קרה לא רק גורמת לאורחים להרגיש קר – אלא גם גורמת לאובדן של שולחנות פנויים. יש צורך בחום שיופץ במהירות, יישאר עקבי, ויגרום לאנשים להישאר עוד זמן במקום ללבוש מעילים. זה מתחיל בהתאמת עוצמת החום למרחב האמיתי – כיצד הוא מאורגן, כמה הוא חשוף לרוח, וכמה חום הוא מאבד – ולא רק בהערכה של כמות הוואטים.
מה חשוב מבחינה טכנית תנורי חימום באינפרא-אדום מספקים נוחות על ידי פליטת חום ישירות לאנשים ולמשטחים, ולא על ידי חימום האוויר. בשימוש מסחרי, השיקולים החשובים הם בחירת הרכיב המתאים ועוצמת החום הנכונה. צינורות קוורץ ורכיבי פייבר קרבון מספקים חום מיידי, ויכולים לעמוד במחזורי הדלקה/כיבוי תדירים ללא בעיות.
כלל טוב לכיסוי שטחים חיצוניים הוא כ-10 וואט למטר רבוע, אך הכיוון משנה את החישובים. אם החצר פונה לכיוון צפון או נמצאת בסמוך לרוח, אובדן החום עולה – יש לבחור בעוצמה גבוהה יותר. יש לחבר את התנור לטרמוסטט כדי שהעוצמה תישאר עקבית, ולוודא שרמת הגישות IP של התנור מתאימה לשימוש בחוץ. IP34 או יותר הוא הרמה המינימלית המתאימה לשימוש בחוץ בפני גשם ואבק.
למה זה עובד במסעדות חצר של מסעדה צריכה לאפשר שימוש חוזר, והנוחות היא חלק מהחוויה. כשעוצמת החום באינפרא-אדום מתאימה, השולחנות נשארים חמים גם כשהערב יורד, כך שהשירות לא נעצר עם השקיעה. כך ניתן להגדיל את קצב השירות, כי האורחים לא צריכים לחכות שהמקום יהיה נוח, ואזור הישיבה נשאר יציב – הצוות יכול לעבוד בלי להתאים דברים כל הזמן.
החום הנפלט מהתנורים הוא מיידי, ומכיוון שהמערכת מווסתת, היא פועלת רק כמה שצריך.
דברים שצריך לוודא חום באינפרא-אדום הוא כיווני, לכן יש לתכנן בזהירות את גובה ההתקנה ואת טווח הפליטה של החום. המטרה היא כיסוי אחיד – בלי אזורים חמים מדי או קרים מדי. רוב המכשירים החשמליים דורשים מעגל חשמלי נפרד, ויש לחשב את העומס הכולל לפני הוספת מספר תנורים.
והנה החיסרון העקרי: תנורי חימום באינפרא-אדום הם שקטים ונקיים, אך הם לא מחממים טוב את החפצים שנמצאים בצל. המיקום חשוב מאוד. יש להתאים את התנור לתכנון של החצר, וכך החצר תהיה כלי שיסייע להאריך את עונת השימוש בה.